Scroll To Top


על האמנות שלי / דרורית אמיתי-דרור


הציור הוא עבורי הדרך לספר את עצמי בקו וצבע.  זוהי מלאכה טוטאלית. כשאני מציירת – אני מרגישה מנותקת מהמציאות המדומיינת והאמיתית מחד- ושייכת אליה מאד מאידך גיסא. זהו סוג של אבסורד שמתקיים בתוך תהליך היצירה שלי בהרמוניה מלאה. תהליך זה מאפשר לי ספונטניות ואינטנסיביות, מאפשר לעשות בחירות מודעות ושאינן מודעות. זוהי הרמוניה, בלתי אפשרית לכאורה, שמייצרת אצלי תחושת דיאלוג עם מי שיתבונן בציור בהמשך בדרך שתתאים לו, שתשתלב בחייו, שתגיד לו משהו עלי – אבל בעיקר על עצמו. 


המוטיבים בחיים ובאמנות חוזרים על עצמם במעגלים, הצבעים בנויים כולם מאותו ספקטרום – אבל האמנים, והלכי הנפש שלהם שונים זה מזה ולוקחים את היצירה לכיוונים שונים וייחודיים.


אינני מכתירה את עבודותיי בשמות. להערכתי - השמות מצמצמים את הציור ומעכבים את חווית צמיחתו בעיני המתבונן. הם מכוונים את המתבונן אל הזווית ממנה יצר האמן את עבודתו.  מתן שם וכותרת לציור היא הכפפה של המתבונן לעולם התוכן והחוויה שלי כאמנית, למקורות היצירה שלי ולדרך שלי –  או, לחילופין, לעולם חוויות ציבורי ומשותף, ובמידה מסוימת צפוי מראש. 


אני מחפשת בתהליך הציור אותו "משהו" שנמצא בתוכי – אבל נמצא גם מחוץ לקופסת ה"אני" האישי. רק כך יכול להיווצר הקשר בין הציור שציירתי ובין המתבונן בו. אני מבקשת לאפשר לכל מתבונן יכולת לראות בציורים שלי את מה שיש שם עבורו. מן הרגע שהוא מתבונן בהם – הם "רכוש משותף" שלי ושל הצופה.